אורח אהוב על השולחן הוא זן דומדמניות שחור נגוס

מְאַפיֵן

זן זה פותח במכון המחקר הכל-רוסי לגידול יבולים במיצ'ורין באמצעות הכלאה בין-מינית של זן הדומדמניות האירופי "אניבוט" ודומדמניות אמריקאיות פראיות "קרסילני". מדוע היה צורך לערבב מינים כה שונים ונפרדים? למקורו של זן זה היסטוריה מרתקת משלו.

בתחילת המאה הקודמת, דומדמניות היו גידול פירות היער הפופולרי ביותר בבריטניה, ומגדלים אנגלים פיתחו זנים מצוינים רבים שהתבלטו בטעמם המעולה ובגודל פירות היער המרשים. אך עד מהרה הובאו זנים אמריקאים לאירופה, והביאו לגנים את המחלה ההרסנית ביותר לדומדמניות - טחב אבקתי אמריקאי, המכונה גם ספארוטקה.

בתוך מספר שנים, גנים אירופיים כמעט ולא ננטשו מהיבול היקר הזה, ולדומדמניות האמריקאיות חסר הטעם שיחליף את הזנים האירופיים שאבדו. לכן, אי.מ. מיצ'ורין החליט להכליא את הדומדמניות האמריקאיות, העמידות במיוחד לספרוטיקה, עם זן אירופאי בעל טעם מעולה. ניסוי זה הביא ליצירת זן הדומדמניות הכהה Black Negus, ולאחר מכן מספר זנים כלאיים דומים אחרים.

א.מ. מיצ'ורין קיווה להשתמש בכלאיים זה כבסיס לפיתוח זנים חדשים ומבטיחים, אך גננים התלהבו כל כך מהטעם המקורי של פירות היער הכהים והמצופים בשעווה, עד שהזן הפך למרכיב קבוע בגינות פרטיות ונחשב לצמח מקורי, ולא ל"מוצר מוגמר למחצה" לגידול כלאיים אחרים.

פירות הנגוס השחור הם כמעט שחורים, ארומטיים מאוד, עם קליפה חלקה ומעט מט, ובשר אדום כהה טעים, מתוק וחמוץ, דבר נדיר אצל דומדמניות. במהלך עונת הפרי, הם מכסים בצפיפות את ענפי השיח, ומעניקים לו מראה אטרקטיבי במיוחד. למרות שאינם גדולים במיוחד (2-2.5 גרם), לפירות מראה טוב לשיווק, הם נשארים על השיח זמן רב ואינם נושרים גם כשהם בשלים יתר על המידה.

שיח דומדמניות זה הוא בעל נפח, גבוה (עד 2 מטר) ומתפשט. הנצרים חזקים, מקושתים ומכוסים בקוצים חדים וארוכים (עד 2 ס"מ) שעברו בירושה מהזן הבר האמריקאי. פירות היער מבשילים בו זמנית, מסוף יולי ועד עשרת הימים הראשונים של אוגוסט. צמח זה מותאם היטב לתנאי קור, סובל בקלות כפור אביב, ובעל חסינות חזקה לטחב אבקתי ולמחלות פטרייתיות אחרות.

שתילת שיחים

למרות ששתילה באביב אפשרית, עדיף לשתול שתילי נגוס שחור בסתיו, 1-1.5 חודשים לפני תחילת הכפור. באקלים ממוזג, אמצע עד סוף ספטמבר נחשב לזמן הנוח ביותר לשתילה. דומדמניות אוהבות מאוד שמש, אך זן זה יכול לסבול צל חלקי קל אם שמש מלאה אינה אפשרית.

הצמח אינו בררן לגבי הרכב הקרקע ויכול לשגשג ולהניב פרי בכל אדמה מלבד חרסית כבדה. בבחירת אתר, יש לקחת בחשבון את השטח. עדיף לשתול דומדמניות על משטח שטוח או מעט מוגבה. הימנעו מאזורים נמוכים או מאזורים עם מי תהום רדודים. אדמת חרסית או חולית רופפת ופורייה, מועשרת בחומר אורגני, נחשבת אידיאלית לגידול דומדמניות.

זמן קצר לפני השתילה, יש לחפור היטב את האזור ולנקות אותו לחלוטין משורשי עשבים שוטים, במיוחד כרישה. עשבים שוטים אלה נוטים לגדול במהירות ובמרץ, ומכיוון ששיחי נגוס שחור קוצניים מאוד, הסרת עשבים שוטים מתחת לשיח תהיה קשה, לכן חשוב לוודא שהאזור סביב הגזע נקי מראש.

במהלך החפירה ניתן להוסיף קומפוסט או חומוס לאדמה בקצב של 4-6 ק"ג/מ"ר. אם לא עושים זאת, יש להוסיף לבור השתילה תערובת דשן המורכבת מ-0.5 דליים של חומר אורגני, 60 גרם של סופרפוספט ו-20 גרם של כל דשן אשלגן.

עדיף להשתמש בשתילים בני שנה לשתילה. הם אינם דורשים גומה גדולה - עומק של 50 ס"מ ורוחב של כ-40 ס"מ מספיקים. בעת שתילה בקבוצות, יש לשמור על מרחק של 1.5-2 מ' בין צמחים. יש להרטיב היטב את תחתית הגומה, ולאחר מכן להוסיף תלולית קטנה של אדמה.

יש לטבול את שורשי השתיל בתערובת חרסית ולהניח אותם בזווית קלה, כך שלאחר מילוי האדמה יקבר צווארון השורש לעומק של 5-6 ס"מ. לאחר השתילה יש לגזום את נבטי השתיל ולהשאיר 4-5 ניצנים.

הוראות טיפול

זן דומדמניות זה עמיד במיוחד ולא דורש הרבה, אך כדי להאריך את חייו ואת הניבתו, יש צורך במספר אמצעי טיפול סטנדרטיים. מכיוון שהגישה לשיח הבוגר מוגבלת, מומלץ לכסות את האזור סביב הגזע בחיפוי קרקע כדי להפחית את הצורך בעשבים שוטים ובעקירה תכופים.

שיחים נושאי פרי זקוקים להשקיה רק ​​במהלך הקיץ החם. אם אין גשם, יש להשקות בסוף הפריחה, ולאחר מכן במהלך היווצרות הפרי. כמו כן, אין לתת לשורשים להתייבש במהלך החורף - בסתיו. כחודש לפני החורף, יש להשקות את הדומדמניות בנדיבות, בקצב של 3-4 דליי מים לכל שיח.

כדי להבטיח פרי טוב, דומדמניות דורשות הזנה תקופתית. במהלך השנה הראשונה, אם הוסיפו מספיק דשן בעת ​​השתילה, אין צורך בהזנה נוספת. לאחר מכן, יש לדשן פעמיים בשנה, באביב ובסתיו. בתחילת האביב, מוסיפים חנקן לאדמה בצורת אמוניום חנקתי, אוריאה (15-20 גרם/מ"ר) או חומוס (5-6 ק"ג/מ"ר). בסתיו, יש לדשן כל שיח בסופרפוספט (30 גרם), אשלגן גופרתי (20 גרם) וחומוס (5-6 ק"ג מפוזרים סביב הגזע).

גיזום שנתי הוא הליך תחזוקה הכרחי עבור דומדמניות. בהתחשב בקוצניותו המוגזמת של הנגוס השחור, גיזום פורמטיבי קשה, ולכן חשוב להסיר לפחות נבטים קטנים שיכולים להוביל לצמיחה מוגזמת, כמו גם נבטים ישנים ולא פוריים בני יותר משבע שנים. באביב, אם אפשר, קצרו את קצות הנצרים בכשליש מאורכם.

יתרונות וחסרונות

אין ספק שלזן זה יש יתרונות רבים, אחרת הוא לא היה נהנה מפופולריות כזו במשך כל כך הרבה עשורים. מה יש ב"נגוס השחור" שמושך אליו גננים ואוהבי פרי יער בריא זה?

יתרונות המגוון:

• טעם קינוח מקורי, מדורג ב-4.7 נקודות טעימה, שבזכותו הפירות נמצאים בשימוש נרחב בבישול - הם מכינים ריבות, שימורים, מיצים ויין טעימים מאוד ובעלי צבעים עשירים;
• הרכב הוויטמינים והתכונות הרפואיות של פירות היער חשובים גם הם, שכן זני דומדמניות שחורות הם בעלי ערך מיוחד ברפואה העממית;
• קשיחות חורף טובה מאפשרת לגדל זן זה לא רק באזור המרכזי, אלא גם באזורים קרים יותר של רוסיה;
• פרי שופע וסדי של השיח במשך 15-18 שנים, החל מהשנה השנייה לחיים;
• יכולת הובלה ושימור מצוינים של פירות - בתנאים קרירים ניתן לאחסן אותם עד 3 שבועות;
• חסינות למחלות, במיוחד טחב אבקתי - האויב הערמומי ביותר של דומדמניות.

החיסרון היחיד הוא נוכחותם של קוצים חדים רבים, אשר מסבכים משמעותית את הקציר והתחזוקה. עם זאת, אם אתם אופטימיים, תוכלו להפוך חיסרון זה ליתרון על ידי שתילת שיחי דומדמניות כגדר חיה אמינה.

סרטון: "הנחיות לשתילת דומדמניות"

סרטון זה ילמד אתכם את הכללים הבסיסיים לשתילת דומדמניות.