למה כרוב נרקב על הגפן? הסיבות העיקריות

סיבות

כרוב אינו צמח בררן במיוחד, אך הוא מעדיף זרימה קבועה וסדירה, כאשר הטמפרטורות נשארות קבועות או לפחות משתנות בהדרגה ובאיטיות. ישנן מספר תשובות אפשריות לשאלה מדוע כרוב נרקב:

• גשם קר שהחל במשך שבוע באמצע קיץ חם;
• שתילה קרובה מדי של צמחים או דשא שגדל סביבם יצרה צל עמוק;
• האדמה סביב הירק לא התרופפה במשך זמן רב, ונוצר קרום צפוף, האוויר אינו מגיע לשורשים והלחות נשמרת;
• לא נצפתה מחזור גידולים, פתוגנים המובילים לריקבון הצטברו באדמה;
• הזנה לא מאוזנת הובילה לחוסר באשלגן וסידן, אך לעודף חנקן;
• מזיקים החלישו את הצמח והפיצו חיידקים או תפטיר שהובילו לריקבון;
• השקיה לא אחידה הובילה להצטברות מים בגבעול;
• השקיה במים קרים עוררה מחלות שהביאו לריקבון של עלים או גבעולים.

רשימת הסיבות האפשריות יכולה להימשך, אך כרוב רקוב הוא תמיד תוצאה של שיטות חקלאיות גרועות או פשוט שילוב של תנאי מזג אוויר קשים והתפשטות מזיקים. אם ירקות רקובים מופיעים במרתף במהלך אחסון לטווח ארוך, הסיבה עשויה להיות בתנאי אחסון לא נאותים.

ריקבון יכול להיות תוצאה של מחלות - חיידקיות או פטרייתיות. גילוי מהיר יכול לסייע בעצירת התפשטות המחלה ולהציל את היבול.

עובש אפור מתפתח במהלך אחסון כרוב חתוך, המתבטא בריח מעופש וכיסוי אפור על העלים. כרוב זה בטוח לאכילה אם מוסרים את כל החלקים הפגועים והנגועים.

כרוב שנגוע בריר חיידקי אינו אכיל ויש להשליך אותו מיד. הדבר מתבטא בריר מסריח המופיע על החלק החיצוני של העלים וחודר במהירות פנימה. ריר חיידקי מתרחש כאשר יש עודף חנקן וחוסר באשלגן וסידן בקרקע.

ריקבון לבן הוא מחלה פטרייתית שלעתים קרובות פוגעת בבצלים קפואים או בשלים מדי. העלים מתכסים בציפוי לבן ורירי.

נבילת פוסריום היא גם מחלה פטרייתית, הנגרמת על ידי מזג אוויר יבש. ניתן לראות כלי דם נגועים בחתך של ראש הכרוב, ותחילת המחלה מורגשת כאשר האזורים בין הוורידים של העלה מצהיבים.

מזג אוויר גשום מקדם התפתחות של כיפת אלטרניה, הגורמת לכתמים כהים ולפריחה מפויחת, או כיפת ריזוקטוניה, הגורמת להופעת כתמים שחורים בבסיס העלים ולפריחת העלים החולים להיפרד בקלות מהגבעול. זו הסיבה לכרוב נרקב.

סרטון "מחלות כרוב"

סרטון זה יספר לכם הכל על מחלות כרוב וכיצד ניתן להימנע מהן.

שיטות בקרה

כדי למנוע ריקבון של כרוב, יש להימנע מעודף חנקן באדמה. כלל האצבע הוא: עדיף לתת דישון מאשר להגזים. מחזור גידולים ושיטות חקלאיות נכונות הן קריטיות. עדיף לבחור זנים עמידים למחלות. כרוב מומלץ לשתול לאחר סלק, אפונה ושעועית, אך לא לאחר גידולים קרובים.

מומלץ לחטא חומר שתילה לפני הזריעה; בגינה רצוי לטפל בשתילים באקונומיקה או בתכשירים כמו פיטוספורין למניעת מחלות.

יש להשקות כרוב באופן קבוע וכראוי. אם המים לא מגיעים לשורשים אלא מצטברים למעלה, הם לא מזינים את הצמח ורק תורמים לריקבון העלים. המים בהם משתמשים צריכים להיות לא קרים יותר מהאוויר, וההשקיה צריכה להתבצע בבוקר או בערב.

בכל מזג אוויר, חשוב לפקח על האדמה סביב הצמחים, לשחרר אותה ולהסיר עשבים שוטים. צל מוגזם מקדם הצטברות לחות, אשר מושכת חלזונות, חלזונות ומזיקים אחרים, ומקדם את התפשטותם של פתוגנים פטרייתיים.

כנימות ועש כרוב הם מטרד בפני עצמו, אך הם יכולים גם להפיץ חיידקים הגורמים לריקבון. על ידי שתילת צמחים דוחי חרקים בין הכרוב, פיזור אפר עץ ומעקב אחר מצב ראשי הכרוב, ניתן למזער את הנזק. יש להסיר צמחים חולים מערוגת הגינה מהשורשים במהירות האפשרית כדי למנוע את התפשטות המחלה.

יש לאחסן רק ראשי כרוב בריאים לחלוטין, ויש לפעול לפי נהלי אחסון נאותים. יש לשמור על טמפרטורת המרתף בין אפס ל-1- מעלות צלזיוס. לפני אחסון היבול, יש לחטא את החדר באקונומיקה ובנחושת גופרתית.

סרטון: "כיצד לאחסן כרוב בצורה נכונה"

סרטון זה יראה לכם כיצד לאחסן כרוב בצורה נכונה ובאילו תנאים.